החלטה בתיק ע"מ 1470/10

נגד העורר הוגש כתב אישום בגין יידוי אבנים. כתב האישום אינו נוקב בתאריכים מדויקים ליידוי האבנים, אולם מפרט כי מדובר במספר רב של הזדמנויות, אשר החלו בשנת 2007 ונסתיימו בסוף אוקטובר 2009.

כתב האישום נסמך רובו ככולו על עדות מפלילה אחת של שותף לעבירה. עדותו של השותף זוכה לכאורה לחיזוק בעדות עד אחר, אך כפי שהובהר, בעניין אחר ובפרשה אחרת.

קראתי בעיון את הודעת הערר, ואף שמעתי את הסנגור שחזר על כל נימוקיו בהודעת הערר והרחיב מעבר לאמור בהודעה זו.

הסנגור מלין בערר זה כי התביעה התרשלה בחקירה, וכבר בראשית דברי אני מבקש להבהיר כי לא זה הציר עליו אמור לסוב ערר זה.

אכן נכון, חומר הראיות נגד העורר מצומצם בהיקפו. אולם הינו בבחינת מועט המחזיק את המרובה. העד המפליל הינו שותף לעבירה, מודה בביצועה, ואף מפרט מספר מעורבים אחרים. העד אינו נוקב בתאריכים מדויקים לביצוע העבירות, אולם בכך לא סגי. שהרי חוק סדר הדין הפלילי קובע כי על התביעה לפרט ככל האפשר את מועדי ביצוע העבירה, אולם אין זה תנאי שאין בילתו.

המפליל נוקב בשנת 2007 כתאריך לתחילת ביצוע העבירות והן נמשכו לדבריו עד לשנת 2009 סמוך למעצרו.

העד יודע להבחין היטב בין העורר אשר מופלל בביצוע מספר רב של יידוי אבנים, למעורב אחר ביחס אליו אומר העד, כי היה מעורב רק במקרה אחד.

משכך ברור הוא, לפחות בשלב זה של הבחינה הלכאורית של הראיות, כי המפליל לא נתן הודעה גורפת בה הופלל מספר של מעורבים ללא אבחנה, הודעה אשר משקלה מופחת עקב כך.

כאן ההודעה, על אף היקפה המצומצם,  מבחינה היטב בין מעורבים שונים.

גם אין כל מחלוקת ביחס לזיהויו של העורר בהודעה.

הסנגור מבקש כי נפעיל חזקות לטובת העורר, ואקבע כי נוכח אי פירוט מספר מדויק של ידויי אבנים ומועדם הרי  יש לקבוע-לגרסתו- כי מדובר בשני אירועים  בלבד, שכן מדובר ב"יותר מיידוי אבנים  אחד" ומכיוון שמדובר במשפט פלילי, ואין פירוט, יש להניח לטובתו של העורר כי משמעות המילים "רבים" הינה שניים בלבד.

אין בידי לקבל פרשנות זו. הפרשנות בראש ובראשונה עליה להיות סבירה. כאשר העד נשאל על מספר הפעמים, ולאחר שאמר כי מדובר במקרים רבים, הוא חזר ואמר כי אינו זוכר כמה, אך מדובר ב"הרבה".

 כל פרשנות הקובעת כי הרבה משמעותו שניים בלבד, מכח חזקה מקילה עם הנאשם, היא פרשנות מאולצת ובלתי סבירה הנוגדת את המילים המפורשות.

אכן נכון שבהעדר מספר מדויק יידרש בית המשפט- אם ירשיע- להביא בחשבון שיקול זה אך מכאן ועד לפרשנות כי בהיעדר מספר מדויק, תמיד  מדובר ב"שניים" בלבד, עוד רחוקה הדרך מאוד.

לפיכך מדובר בעורר אשר יש נגדו עדות שותף הזוכה לחיזוק -לכאורה- בשאלות אחרות, ואשר בה מצוי זיהוי וודאי של העורר, ומיוחס יידוי אבנים במספר רב של פעמים.

 זו התשתית הלכאורית עליה יש ליתן את הדעת במתן ההחלטה.

השאלה המרכזית העובדת להכרעה היא שאלת המסוכנות של העורר.

העורר מבקש לטעון כי היות והמפליל לא נקב בתאריך יידוי האבנים,  הרי העבירות בוצעו בשנת 2007 ולכן חלפה עברה תקופת הסכנה.

חלוף זמן מביצוע עבירות אכן מהווה אחד השיקולים בבחינת המסוכנות אולם גם בעניין זה יחוס מספר רב של יידוי אבנים לשנת 2007 , כאשר אין לכך כל בסיס בחומר הראיות והדבר סותר את דברי העד המפליל מהווה פרשנות מאולצת להפללה.